Loading AI tools
יום זיכרון לאומי באוסטרליה ובניו זילנד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יום אנזא"ק (באנגלית: Anzac Day) הוא יום זיכרון לאומי המצוין באוסטרליה ובניו זילנד שמנציח בהרחבה את כל האוסטרלים והניו זילנדים "ששירתו ומתו בכל המלחמות, העימותים ובמשימות שמירת השלום" ואת "התרומה וההקרבה של כל אלו ששירתו".[1][2] יום זה מצוין מדי שנה ב-25 באפריל ובמקור צוין לכבודם של חיילי גיסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים שלחמו במערכת גליפולי כנגד האימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה.
יום אנזא"ק מצוין גם באיי קוק, בניואה, בפיטקרן ובטונגה ובעבר גם צוין בפפואה גינאה החדשה ובסמואה.[3][4]
יום אנזא"ק מציין את יום השנה לפתיחת מערכת גליפולי, המערכה הראשונה במלחמת העולם הראשונה, במסגרתה נגרמו אבדות כבדות בנפש לכוחות הצבא של אוסטרליה וניו זילנד. ראשי התיבות אנזא"ק (ANZAC) מייצגות את שמו של כוח המשלוח האוסטרלי והניו זילנדי, שנשלח לסייע לצבא הבריטי, ונקרא "הקורפוס [הגיס] האוסטרלי והניו זילנדי" (באנגלית: Australian and New Zealand Army Corps), ולכן החיילים, שנכללו בכוח זה, נודעו בכינוי Anzacs (אנזא"קים). יום אנזא"ק נותר כאחד מהמועדים הלאומיים החשובים ביותר הן באוסטרליה והן בניו זילנד,[5] מקרה נדיר בו שתי מדינות ריבוניות חולקות לא רק את יום הזיכרון הלאומי שלהן, אלא גם ששמו של אותו יום זהה בשתי המדינות וכולל אזכור לשתיהן. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, היו אוסטרליה וניו זילנד דומיניונים של האימפריה הבריטית כבר במשך 13 ו-7 שנים, בהתאמה.
ערך מורחב – מערכת גליפוליב-1915 הקימו בריטניה וצרפת חיל משלוח משותף של מדינות ההסכמה, שנועד לכבוש את חצי האי גליפולי. המטרה של המבצע הייתה לפתוח נתיב ימי אל האימפריה הרוסית דרך הים השחור, לכבוש את קונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית, שהייתה בעלת ברית של הקיסרות הגרמנית, ואולי אף להוציא את האימפריה העות'מאנית מהמלחמה. חיל המשלוח הבריטי כלל גם קורפוס מהדומיניונים של בריטניה הגדולה, אוסטרליה וניו זילנד, שקיבל את ראשי התיבות אנזא"ק. כוחות מדינות ההסכמה נחתו בגליפולי ב-25 באפריל, ונתקלו בהתנגדות עזה מצד הארמייה החמישית של האימפריה העות'מאנית בפיקוד אוטו לימן פון זאנדרס, שהגנה על חצי האי. מה שנועד להיות מכה ניצחת שתוציא את העות'מאנים מהמלחמה הפך עד מהרה למבוי סתום והמערכה נגררה במשך שמונה חודשים. בראשית שנת 1916 פונו כוחות מדינות ההסכמה מגליפולי לאחר ששני הצדדים ספגו אבדות כבדות. אבדות צבאות מדינות ההסכמה כללו ב-21,255 הרוגים מהממלכה המאוחדת (מתוכם כ-4,000 היו אירים), כ-10,000 הרוגים מצרפת, 8,709 הרוגים אוסטרלים, 2,779 הרוגים מניו זילנד ו-1,358 הרוגים מהראג' הבריטי.[6] החדשות על הנחיתה בגליפולי השפיעו עמוקות על העורף האוסטרלי והניו זילנדי ועד מהרה הפך יום הנחיתה הראשונה בגליפולי, 25 באפריל, ליום זיכרון, בו זוכרות שתי האומות את ההקרבה של הלוחמים שנפלו במערכת גליפולי.
אף על פי שהמערכה בגליפולי כשלה בהשגת יעדיה הצבאיים, פועלם של הכוחות האוסטרלים והניו זילנדים במערכה זו גרם להנחלת מורשת בלתי נתפסת אך רבת עוצמה. יצירתו של מה שנודע בכינוי "רוח אנזא"ק" (Anzac spirit או Anzac legend) הפכה לחלק חשוב של הזהות הלאומית של שתי האומות. רוח זו עיצבה את האופן שבו אזרחי שתי המדינות ראו הן את העבר שלהן והן את הבנת ההווה שלהן. גבורתם של החיילים שלחמו במערכה הכושלת בגליפולי הפכה את הקרבתם לזיכרון אייקוני באוסטרליה ובניו זילנד ולעיתים קרובות ניתן לזקוף לזכותה את תחושת העצמאות שלהן.[7][8]
ב-30 באפריל 1915, כאשר הגיעו הידיעות הראשונות על הנחיתה בגליפולי לניו זילנד, הוכרז חצי יום חג והתקיימו טקסים מאולתרים לציון האירוע.[9]
באוסטרליה הדרומית הוסר הלוט מעל האנדרטה הראשונה באוסטרליה לזכר הנופלים בגליפולי על ידי מושל אוסטרליה הדרומית ב"יום השיטה הכחלחלה" (Wattle Day), 7 בספטמבר 1915, ארבעה חודשים לאחר הנחיתות הראשונות בגליפולי. האנדרטה הוצבה במקור באזור שקרוי "חורשת השיטה הכחלחלה" בשדרות סר לואיס כהן שבאדלייד, אך מאוחר יותר הועברה לאזורי מדשאות דרומה יותר ליד דרך אנזא"ק. בנוסף, שונה באוסטרליה הדרומית שמו של "יום העבודה" (או "יום שמונה השעות", Eight Hour Day), 13 באוקטובר 1915, ל"יום אנזא"ק" ואורגן קרנבל לגיוס כספים לקרן למען החיילים הפצועים.
ב-1916 הוכרז התאריך 25 באפריל באופן רשמי כ"יום אנזא"ק". באותה שנה צוין היום על ידי מגוון רחב של טקסים ותפילות באוסטרליה ובניו זילנד, כולל צעדת זיכרון שהתקיימה בלונדון בהשתתפות חיילים אוסטרלים וניו זילנדים. בניו זילנד הוכרז יום זה כחצי יום חג.[9] ביומני המבצעים של הגדודים והבריגדות האוסטרליות שלחמו במלחמת העולם הראשונה, כולל אלו שלחמו בקו הראשון של החזית, מצוין שביום השנה הראשון לנחיתות בגליפולי הם עשו מאמצים לקיים טקסים לזכר אלו שנהרגו שנה קודם לכן. על פי דפוס מקובל שנמצא ביומני המלחמה האישיים של חיילים אוסטרלים וניו זילנדים באותו יום הם החלו בתפילת אשכבה של שחר, ובעקבותיה התקיימה באמצע הבוקר תפילת זיכרון ולאחר ארוחת הצהריים אורגנו פעילויות ספורט.
ב-10 בינואר 1916 מונה הכומר דייוויד ג'ון גרלנד כמזכיר הכבוד של ועדת הזיכרון של יום אנזא"ק בקווינסלנד במסגרת פגישה שאישרה את 25 באפריל כ"יום אנזא"ק" באותה שנה ובשנים הבאות. כמי שהיה מסור למטרה של טקסי זיכרון לא-דתיים שבהם יכלו להשתתף כל חלקי החברה האוסטרלית, פעל גרלנד באופן ידידותי בקרב כל הגופים הלא דתיים, ויצר את המסגרת של טקסי הזיכרון של יום אנזא"ק.[10] לזכותו של גרלנד ניתן לזקוף בעיקר את יוזמת צעדת יום אנזא"ק, את טקסי הנחת הזרים על האנדרטאות, את התפילות המיוחדות בכנסיות, את שתי דקות הדומייה ואת סעודות הצהריים לחיילים ששבו מהחזית.[11] כוונתו של גרלנד בהנהגת שתי דקות הדומייה הייתה שהן יהוו תחליף לתפילה שיאפשר נוכחות כללית בטקס הזיכרון ליום אנזא"ק ויאפשרו לנוכחים להתייחד עם תפילותיהם האישיות או עם זיכרונותיהם האישיים באופן התואם לאמונתם האישית. במיוחד הוא חשש שאוניברסליות של הטקס תיפול קורבן לסכסוכים דתיים.[12]
בלונדון, צעדו ביום אנזא"ק הראשון יותר מ-2,000 חיילים אוסטרלים וניו זילנדים ברחובות העיר.[13] אחד מהעיתונים המקומיים כינה אותם בכינוי "אבירי גליפולי". באותו יום נערכו צעדות בכל רחבי אוסטרליה. חיילים פצועים מהמערכה בגליפולי השתתפו בצעדה בסידני כשהם יישובים בכלי רכב שנעו בשיירות, מלווים באחיות. יותר מ-2,000 איש נכחו בטקס שהתקיים באותו יום בעיר רוטורואה שבניו זילנד.[9] בשנים הבאות ועד לתום המלחמה, שימש יום אנזא"ק כהזדמנות לאירועים פטריוטיים ולמערכות גיוס ומצעדים בהשתתפותם של חיילי הכוח האימפריאלי האוסטרלי שהתקיימו ברוב הערים. משנת 1916 והלאה, הן באוסטרליה והן בניו זילנד, התקיימו טקסי יום אנזא"ק ב-25 באפריל או בסמוך לו, ואורגנו בעיקר על ידי חיילים ששבו מהחזית ועל ידי ילדי בתי הספר בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות.
יום אנזא"ק הוכרז באופן רשמי כיום חג בניו זילנד בשנת 1920 באמצעות חקיקתו של "חוק יום אנזא"ק" (Anzac Day Act), שקודם על ידי "האגודה המלכותית של החיילים המשוחררים של ניו זילנד" (Royal New Zealand Returned and Services' Association). באוסטרליה התקבלה החלטה בכינוס ראשי הממשלות של מדינות אוסטרליה שהתקיים ב-1921, על פיה יום אנזא"ק יתקיים כל שנה ב-25 באפריל. עם זאת, היום לא צוין בכל המדינות.
בשנות העשרים, הפך יום אנזא"ק כיום לאומי לזכרם של 60,000 החיילים האוסטרלים ו-20,000 החיילים הניו זילנדים שנפלו במלחמה. השנה הראשונה בה התקיימו הטקסים בכל מדינות אוסטרליה באופן רשמי וציבורי הייתה שנת 1927. באמצע שנות השלושים, כל הטקסים המזוהים כיום עם יום אנזא"ק – משמרות השחר, הצעדות, טקסי הזיכרון, מפגשי הרעים לנשק ומשחקי ההימורים המסורתיים של החיילים – הפכו חלק מתרבות יום אנזא"ק באוסטרליה. בטקסים בניו זילנד אומצו רוב המרכיבים הללו, כשמשמרות השחר התקיימו שם החל משנת 1939.[14]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך יום אנזא"ק כיום לזכרם של האוסטרלים והניו זילנדים שנפלו במלחמה ובשנים שלאחריה. משמעות היום הורחבה כך שכללה את זכרם של כל אלו שנהרגו בפעילות הצבאית של שתי המדינות.
יום אנזא"ק צוין לראשונה באנדרטת המלחמה של אוסטרליה בקנברה ב-1942, אך בשל ההוראות הממשלתיות למניעת כינוסים ציבוריים גדולים כאמצעי זהירות כנגד תקיפות אוויריות יפניות, היה זה אירוע מצומצם ולא התקיימו צעדה או טקס זיכרון. מאז התקיימו באנדרטת המלחמה טקסי יום אנזא"ק מדי שנה.[15]
בניו זילנד חלה עלייה בפופולריות של יום אנזא"ק בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. עם זאת, הייתה פופולריות זו קצרת ימים ובשנות החמישים הפכו ניו זילנדים רבים להיות עוינים או אדישים כלפי היום. חלק ניכר מהסיבות למגמה זו קשור לאיסור על פתיחת בתי עסק ביום אנזא"ק והאיסור שהוטל על ידי רשויות מקומיות רבות על קיומם של אירועי ספורט ואירועי בידור באותו יום. ההתמרמרות על כך גברה בעיקר בשנים 1953 ו-1959, כאשר חל יום אנזא"ק בשבת. ויכוח ציבורי רחב התקיים בסוגיה ורבים קראו להעביר את היום ליום ראשון הסמוך או לבטלו לחלוטין. ב-1966 חוקק "חוק יום אנזא"ק" שאפשר את קיומם של אירועי ספורט ובידור החל משעות אחר הצהריים.[16]
החל משנות השישים, אך בעיקר בשנות השבעים והשמונים, הפך יום אנזא"ק בהדרגה להיות נושא שנוי במחלוקת באוסטרליה ובניו זילנד. המחאות כנגד מלחמת וייטנאם היו חיזיון נפרץ ביום אנזא"ק באותן שנים. ב-1967 הביעו שני חברי תנועת הנוער הפרוגרסיבית השמאלית בקרייסטצ'רץ' מחאה זוטא במהלך טקס יום אנזא"ק, בהניחם זר כמחאה נגד מלחמת וייטנאם. בסופו של דבר הם הורשעו על עבירה על הפרת הסדר הציבורי. ב-1978 הניחה קבוצת נשים זר שהוקדש לכל הנשים שנאנסו ונהרגו במהלך המלחמה והתנועות הפמיניסטיות, התנועות לזכויות הלהט"ב ופעילי השלום, ניצלו את ההזדמנות למשוך תשומת לב למטרותיהם בהזדמנויות שונות במהלך שנות השמונים.[17] בשנות השמונים קיימו התנועות הפמיניסטיות האוסטרליות מדי שנה ביום אנזא"ק צעדת מחאה כנגד מעשי האונס והאלימות במלחמה.[18]
לאחר שנות השמונים התגבר העניין ברחבי העולם במלחמת העולם הראשונה ובטקסי הזיכרון הקשורים אליה. באוסטרליה ובניו זילנד חלה עליה בנוכחות הקהל בטקסי יום אנזא"ק כשאנשים צעירים גילו בטקסים עניין מיוחד. המחאות והמחלוקות נעשו נדירות יותר ויותר.
עד 1981 קיימה פפואה גינאה החדשה טקסים לזכר הנופלים במלחמותיה ביום אנזא"ק. מאז הועבר יום הזיכרון הלאומי של המדינה ל-23 ביולי, יום תחילת פעילותו של גדוד חיל הרגלים הפפואני כנגד היפנים באוואלה ב-1942 במהלך קרב שביל קוקודה.
בעקבות מעורבותה של אוסטרליה במלחמת וייטנאם הגיעה ההתעניינות באירועי יום אנזא"ק לנקודת השפל הנמוכה ביותר שלה. ב-26 באפריל 1975 כיסה העיתון The Australian את יום אנזא"ק של אותה שנה בכתבה אחת בודדה. עם זאת, בשנים האחרונות נרשמו שיאים בנוכחות הקהל בטקסים, תוך עליית שיעור נוכחותם בטקסים של צעירי אוסטרליה. רבים מהם מתעטפים בדגל אוסטרליה, לובשים חולצות טי בצבעי ירוק וזהב ומקעקעים את דגל אוסטרליה על גופם.[19] תופעה זו נתפסה על ידי רבים כמשקפת את שאיפת הדורות הצעירים באוסטרליה להוקיר את ההקרבה של הדורות הקודמים.[20]
האוסטרלים והניו זילנדים מכירים ב-25 באפריל כהזדמנות טקסית לשקף את המחיר הכבד של המלחמה ולזכור את אלו שנלחמו ואיבדו את חייהם למען ארצם. טקסי הזיכרון והצעדות מתקיימים עם שחר, שעת תחילת הנחיתות בגליפולי ב-1915, בעיקר באנדרטאות הזיכרון בערים ובעיירות בשתי המדינות ובאתרים מחוץ להן בהם התרחשו קרבות עקובים מדם בהם השתתפו בני שתי האומות, כמו אנדרטת וייר-ברטונה בצרפת[21] וגליפולי שבטורקיה.
אחת המסורות של יום אנזא"ק היא שתיית המשקה הקרוי Gunfire (קפה בתוספת רום) זמן קצר לאחר טקסי השחר והיא נועדה להנציח את שתיית משקה זה על ידי החיילים לפני תחילת הקרבות. מאוחר יותר במהלך היום מתאספים חיילים לשעבר ונפגשים כדי להצטרף לצעדות ברחובות הראשיים של הערים והעיירות.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, שאפו החיילים ששבו מהחזית שרעותם עם הנופלים תתבטא באותם רגעים שקטים ושלווים שלפני עלות השחר. בעקבות הקשר הסמלי עם הנחיתות בגליפולי שבוצעו באותן שעות, טקס משמרות השחר הפך לצורה המקובלת של טקסי הזיכרון של יום אנזא"ק במהלך שנות העשרים.
טקס השחר הרשמי הראשון התקיים מול "אנדרטת סידני" (Sydney Cenotaph) ב-1927. טקסי השחר היו במקור פשוטים מאוד ועל פי כללי הטקס הפשוטים ביותר. במקרים רבים הם הוגבלו להשתתפותם של ותיקי המלחמה בלבד. הטקס שהתקיים לאחר מכן בשעות היום היה מיועד למשפחות ולקהל הרחב וטקס השחר היה מיועד כאמור לחיילים ששבו מן החזית כדי שיוכלו להרהר ולהיזכר בחבריהם הנופלים שאיתם היה להם קשר מיוחד.
לפני עלות השחר הצטוו ותיקי המלחמה לעמוד דום ואז הוכרזו שתי דקות דומייה. הטקס התחיל בנגינת תרועת האבל Last Post והסתיים בתרועת הבוקר המסורתית Reveille (אנ'). בתקופות מאוחרות יותר עודדו המשפחות השכולות ואנשים צעירים לקחת חלק בטקס השחר והטקסים בבירות מדינות אוסטרליה הפכו לטקסים רבי משתתפים. על בסיס שינוי זה, הפכו הטקסים ליותר מורכבים, הוכנסו בהם המנונים וקטעי קריאה. סדר הדברים בטקסים כולל: הקדמה, המנון, תפילה, נאום, הנחת זרים, קטע קריאה, נגינת ה-Last Post, דקת דומייה, נגינת ה-Reveille, ונגינת ההמנונים הלאומיים של אוסטרליה ושל ניו זילנד. בטקס שנערך לאחר מכן באנדרטת המלחמה של אוסטרליה, מניחות המשפחות פרחי פרג אדום מלאכותיים לצד שמותיהם של יקיריהם על קיר התהילה של האנדרטה. באוסטרליה, נענדים לעיתים ענפי רוזמרין על דשי הבגדים ובניו זילנד משמשים לצורך זה פרחי פרג.[22]
יום אנזא"ק הוא יום לאומי ציבורי ונחשב על ידי אוסטרלים רבים כאחד הימים החגיגיים ביותר במשך השנה. צעדות בהשתתפות ותיקי כל מלחמות העבר, לצד אלו שמשרתים בשירות פעיל בהווה בכוחות ההגנה של אוסטרליה (סדירים ומילואים), ותיקי המלחמות מקרב צבאות בעלות הברית, חניכי הפנימיות הצבאיות, חברי הליגה האווירית של אוסטרליה, חברי תנועת הצופים באוסטרליה וארגונים לובשי מדים אחרים, מתקיימות בערים ובעיירות ברחבי המדינה. צעדות יום אנזא"ק המתקיימות בערי הבירה של מדינות אוסטרליה משודרות בשידור ישיר בטלוויזיה. לאחר אירועים אלו מתקיימים בדרך כלל מפגשים של ותיקי המלחמות בפאבים או במועדוני "ליגת החיילים המשוחררים של אוסטרליה" (Returned and Services League of Australian – RSL). מפגשים אלו כוללים לעיתים קרובות את המשחק Two-up, סוג של משחק הטלת מטבע שהיה חביב בעבר על חיילי אנזא"ק. ברוב המדינות והטריטוריות של אוסטרליה אסורים משחקי הימורים מחוץ למקומות מורשים. עם זאת, בשל משמעותה של מסורת זו, משחק זה חוקי רק ביום אנזא"ק.
אף על פי שאיחוד אוסטרליה התקיים כבר ב-1901, מקובל שהזהות הלאומית של אוסטרליה חושלה במהלך השנים הרוויות בדם של מלחמת העולם הראשונה והאירוע המשמעותי ביותר במלחמה זו עבור רוב האוסטרלים היה מערכת גליפולי.[23] דר' פול סקרבלס מאוניברסיטת אוסטרליה הדרומית ציין שהעניין הציבורי ביום אנזא"ק המשיך לגבור.[24] איומי מתקפת טרור על אתר הטקס בגליפולי ב-2004,[25] לא מנעו מ-15,000 אוסטרלים לקיים את מסע העלייה לרגל לטורקיה כדי לכבד את זכרם של חיילי אנזא"ק שנפלו במערכה.[26]
אף על פי שאירועי הזיכרון מתקיימים תמיד ב-25 באפריל, מקיימות רוב המדינות והטריטוריות של אוסטרליה את יום אנזא"ק ביום שני כאשר 25 באפריל נופל ביום ראשון. כאשר התאריך נופל ביום שני של חג הפסחא (כפי שאירע ב-2011), נדחה יום אנזא"ק ליום שלישי. ההחלטה על כך התקבלה בפגישת מועצת ראשי הממשלות של מדינות וטריטוריות אוסטרליה בשנת 2008, בה הוסכם על חתירה לאחידות בנוהג זה.[27] עם זאת, ב-2009 דחתה המועצה המחוקקת של טסמניה הצעת חוק לאפשר את דחיית יום אנזא"ק כאמור.
יום אנזא"ק בניו זילנד מצוין באופן דומה לזה שבאוסטרליה.[28] מספרם של הניו זילנדים הלוקחים חלק בטקסי יום אנזא"ק בניו זילנד עצמה ובגליפולי, עולה בהדרגה. עבור רבים, מהווה יום אנזא"ק חיזוק לאמונתם שהמלחמה היא חסרת תועלת. בטקסי השחר ובטקסי היום הנוספים ברחבי המדינה נוכחים חיילי כוחות ההגנה של ניו זילנד, חניכי הפנימיות הצבאיות, אנשי משטרת ניו זילנד, אנשי שירות הכבאות, אנשי שירות האמבולנסים "סנט ג'ון", נציגי תנועת הצופים בניו זילנד וארגונים לובשי מדים אחרים. ברוב המקומות משתתפת בטקסים תזמורת של נגני חמת חלילים שמלווה את המצעדים ולעיתים גם תזמורות כלי נשיפה ממתכת.
כיום מקדם יום אנזא"ק בניו זילנד את תחושת האחדות, ככל הנראה יותר מכל יום אחר בלוח השנה הלאומי. אנשים שדעותיהם הפוליטיות, אמונותיהם ושאיפותיהם שונות אלו מאלו יכולים לחלוק את הצער האמיתי על אובדן חייהם של אלו שלחמו במלחמות.
פרגי נייר מופצים על ידי אגודת החיילים המשוחררים ונענדים כסמל זיכרון. מסורת זו מקורה בענידת הפרגים ביום הזיכרון בארצות האחרות של חבר העמים הבריטי.[29]
יום אנזא"ק הוא מועד רשמי בניו זילנד. על בתי עסק נאסר לפתוח את שעריהם לפני השעה 1 בצהריים על פי חוק שחוקק בשנת 1966. חוק שקדם לו ושחוקק בשנת 1949 מנע את העברת יום אנזא"ק ליום שני במקרה ש-25 באפריל חל בשבת או ביום ראשון,[30] אף על פי שעל מדיניות זו נמתחה ביקורת על ידי איגודי הסחר ועל ידי פוליטיקאים ממפלגת הלייבור של ניו זילנד.[31] ב-2013 הוגשה הצעת חוק על ידי חבר הפרלמנט של ניו זילנד ממפלגת הלייבור, דייוויד קלארק, לאפשר את דחייתם של יום אנזא"ק ושל יום ואיטנגי. הצעת החוק התקבלה, למרות התנגדותה של מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית של ניו זילנד.[32]
הסיבה לרצונה של ניו זילנד למיסודו של יום אנזא"ק כיום הזיכרון הלאומי שונה מזו של אוסטרליה. ב-1921 הוזמנו פרחי פרג מלאכותיים על ידי ארגון החיילים המשוחררים של ניו זילנד לקראת יום שביתת הנשק, אך הם איחרו להגיע במועד. הארגון נתקע עם מלאי זה של פרגים שנשלחו מצרפת וכדי לכסות את עלות ההזמנה חיפשו את תאריך הזיכרון הקרוב ביותר כדי להפיצם ונבחר יום הדרדרנלים, 25 באפריל 1922. מאז נתקבע יום זה כיום הזיכרון. כך ניתן לומר שיום אנזא"ק הונהג בניו זילנד לגמרי במקרה ולא בהקשר של אנזא"ק, אוסטרליה או גליפולי. 16 שנים לאחר מכן הלכה ניו זילנד בעקבות שכנתה ממערב בקיום טקסי השחר, על אף שהחיילים הניו זילנדים שלחמו בשורות אנזא"ק לא נחתו בגליפולי עם שחר כמו חבריהם האוסטרלים. נעשו ניסיונות להחזרת יום הזיכרון הלאומי ליום שביתת הנשק, החל מהמצעד לקבר החייל האלמוני ב-2004, אך יוזמה זו עוררה התנגדות בציבור הניו זילנדי שלא מודע לדיוק ההיסטורי בנוגע לחלק שלקחו חייליו בנחיתות בגליפולי. הסיבה ליוזמת שינוי יום הזיכרון נבעה מההתעלמות מקרבות גדולים אחרים שהתנהלו לאחר המערכה בגליפולי ובהם היו קורבנות גדולים יותר בנפש. מספרם של ההרוגים והפצועים הניו זילנדים במערכה בגליפולי מהווה 8% מכלל ההרוגים והפצועים הניו זילנדים בכל מלחמת העולם הראשונה ו-60% מתוכם נפגעו שלא כתוצאה מפעולות לחימה ישירות.
בטורקיה השם "מפרץ אנזא"ק" (באנגלית: ANZAC Cove, בטורקית: Anzak Koyu) התקבל באופן רשמי על ידי ממשלת טורקיה ביום אנזא"ק ב-1985. ב-1934 העביר מוסטפא כמאל אטאטורק מסר לאוסטרלים, לניו זילנדים ולבריטים הראשונים שהגיעו לשדות הקרב בגליפולי. מסר זה נחקק על המונולית שבבית הקברות ארי בורנו שבחוף אנזא"ק שהלוט הוסר ממנו ב-1985. מילותיו של אטאטורק מופיעות גם על האנדרטאות שלזכרו בקנברה, בירת אוסטרליה ובוולינגטון, בירת ניו זילנד:[33][34]
גיבורים אלו ששפכו את דמם
ואיבדו את חייהם.
כעת אתם שוכבים על אדמתה של ארץ ידידותית.
לכן נוחו בשלום.
אין כל הבדל בין הג'ונים
לבין המהמטים מבחינתנו הם נחים אלה לצד אלה
כאן בארץ זו שלנו.
אתן, האמהות
ששלחתן את בניכן מארצות רחוקות
מחו את דמעותיכן,
בניכן נחים כעת בחיקנו
ובשלום
לאחר שאיבדו את חייהם על אדמה זו הם
הפכו גם לבנינו.
ב-1990, לציון 75 שנים לנחיתות בגליפולי, הגיעו פקידי ממשל מאוסטרליה ומניו זילנד, כולל ראש ממשלת אוסטרליה, בוב הוק,[35] והמושל הכללי של ניו זילנד, פול ריבס,[36] יחד עם רוב הנוחתים בגליפולי שנותרו אז בחיים ותיירים אוסטרלים וניו זילנדים לטורקיה לטקס שחר מיוחד שהתקיים בגליפולי. טקס השחר בגליפולי נערך בבית העלמין הצבאי ארי בורנו בחוף אנזא"ק, אך בשל מספרם ההולך וגדל של המשתתפים בטקסים נבנה אתר מרווח יותר בחוף הצפוני שנודע בשם "אתר הזיכרון לאנזא"ק" ושבנייתו הושלמה לטקס של שנת 2000.
לקראת הטקסים שהתקיימו בגליפולי בשנת 2015, שנת המאה למערכה בגליפולי, נערכה הגרלה ובסיומה הוזמנו 10,500 איש, שזהו המספר המקסימלי שיכול האתר להכיל בבטחה ובנוחות, כולל 8,000 אוסטרלים, 2,000 ניו זילנדים ו-500 אישי ציבור מכל הארצות שהיו מעורבות במערכת גליפולי.[37]
באירלנד מצוין יום אנזא"ק על ידי קהילות של אוסטרלים וניו זילנדים שהיגרו אליה. בהיעדר טקס זיכרון רשמי באירלנד למלחמת העולם הראשונה ולזכרם של החיילים ממוצא אירי שלחמו ונפלו בגליפולי ובמקומות אחרים, מתקיימים טקסי יום אנזא"ק באירלנד בנוכחותם של ארגוני ותיקי מלחמה וחברות היסטוריות, כולל "הקלעים מלכותיים של דבלין" (Royal Dublin Fusiliers), "ארגון החיילים הלאומיים לשעבר" (O.N.E.T), הלגיון הבריטי המלכותי, משרתים לשעבר בכוחות האו"ם ורבים אחרים. החל מאמצע שנות השמונים, מתקיימת תפילת ערב שמאורגנת על ידי האגודה הניו זילנדית-אירית,[38] שבשנים האחרונות מתנהלת בכנסיית סנט אן שבדבלין. ב-2005, לרגל יום השנה ה-90 למערכה בגליפולי, התקיים בפעם הראשונה טקס בשעות היום בבית הקברות הצבאי גרגרורמן בדבלין ששופץ אז. עץ שקד טורקי, שניטע על ידי שגרירי אוסטרליה, ניו זילנד וטורקיה באירלנד, ציין את האירוע והוא ניצב מדרום לקיר זיכרון שהוקם במקום. מאז אותו אירוע, מתקיים מדי שנה טקס שחר באותו מקום. בנוסף מתקיימים קבלת פנים וטקס זיכרון בבית בלנס שבמחוז אנטרים, המרכז הרשמי של ניו זילנד בצפון אירלנד.
בבסיס סקוט שבשטח חסות רוס שבאנטארקטיקה מתקיים מדי שנה ביום אנזא"ק טקס לכבוד הנופלים. אמריקאים מתחנת מקמרדו הסמוכה מוזמנים לעיתים להשתתף בטקס.[39]
בבלגיה מתקיימים טקסי יום אנזא"ק באנדרטת איפר מדי שנה ב-25 באפריל בשעה 11 בבוקר.[40]
בגרמניה מצוין יום אנזא"ק בקברי המלחמה של חבר העמים (Commonwealth Kriegsgräber) שברובע שרלוטנבורג שבברלין.
בדרום סודאן מצוין יום אנזא"ק בטקס שחר שמתקיים בבירה ג'ובה בהשתתפות מהגרים מאוסטרליה וידידיהם.
בהונג קונג מתקיים טקס שחר צנוע באנדרטה הניצבת במרכז העיר כשחצוצרן מתזמורת משטרת הונג קונג מנגן את ה-Last Post ואת ה-Reveille בעומדו על מרפסת "מועדון הונג קונג" (Hong Kong Club) הסמוך.[41]
בישראל מתקיים ביום אנזא"ק טקס זיכרון בבית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים בנוכחות שגרירי אוסטרליה וניו זילנד בישראל. ביום אנזא"ק 2015, במלאת מאה שנה לנחיתות בגליפולי, כיבד את הטקס בנוכחותו נשיא מדינת ישראל, ראובן ריבלין.[43]
במלטה מתקיים טקס שחר באנדרטה לזכר חללי אנזא"ק בגני ארגוטי שבפלוריאנה.
בקהיר, מצרים עורכות קהילות המהגרים מאוסטרליה ומניו זילנד טקס שחר בבית העלמין הישן להרוגי המלחמה. האחריות לקיום הטקסים עוברת לסירוגין בין שגרירויות אוסטרליה וניו זילנד.
בוורשה, בירת פולין, מתקיים מדי שנה טקס זיכרון משותף בנוכחות נציגים אוסטרלים, ניו זילנדים ופולנים בקבר החייל האלמוני שבכיכר יוזף פילסודסקי.
בקיריבטי, יום אנזא"ק מצוין באנדרטה לזכר שומרי החופים שעל האיון בטיו שבאטול טאראווה, בנוכחות הנציבים העליונים של אוסטרליה וניו זילנד בקיריבטי.
בניקוסיה, בירת קפריסין, נערך טקס שחר בבית הקברות הצבאי המקומי. הטקס מתקיים בדרך כלל בנוכחותם של מהגרים מאוסטרליה ומניו זילנד ושל קצינים בכירים מכוחות שמירת השלום של האו"ם המוצבים באי.
בקנצ'נבורי, תאילנד, נערך טקס שחר ב"מעבר אש התופת" (Hellfire Pass), מקום בו הועסקו על ידי היפנים בחציבה שבויי מלחמה מבעלות הברית ועובדי כפייה מקומיים במהלך סלילת מסילת הרכבת תאילנד-בורמה. במקום זה נספה המספר הרב ביותר של שבויים מכל קטעי המסילה. לאחר טקס השחר מתקיים אירוע שתיית Gunfire (קפה בתוספת רום). בשעה 11 בבוקר מתקיים טקס נוסף בבית הקברות הראשי לשבויי מלחמה בקנצ'נבורי בו טמונים 6,982 שבויי מלחמה, ברובם בריטים, אוסטרלים, הולנדים וקנדים. במשך השנים נכחו בשני הטקסים שבויי מלחמה לשעבר ששירתו באנזא"ק ושהגיעו עם בני משפחותיהם מאוסטרליה וכן שגרירי אוסטרליה וניו זילנד בתאילנד, מושל המחוז ואישים אחרים.
על קיומו של יום אנזא"ק ועל הדרכים בהן הוא מצוין נמתחה ביקורת על ידי אוסטרלים וניו זילנדים רבים. בתחילה נמתחה הביקורת עליו מצדם של אנשי מפלגת הלייבור האוסטרלית וברחבי אוסטרליה בכלל התעוררה התנגדות לניצול פוליטי של מה שנתפס כיום אבל. אחד מאירועי המחלוקת בנושא התרחש ב-1960 עם פרסום המחזה הקלאסי מפרי עטו של אלן סימור, "היום האחד של השנה" (The One Day of the Year),[47] שהמחיז את הפיצול החברתי באוסטרליה ואת התהייה בנוגע לערכים הישנים. במחזה זה מותח האגי, הדמות הראשית בו, ביקורת על יום אנזא"ק, שאותו הוא רואה כהוללות שתייה של החיילים המשוחררים וכיום שיש להעלות בו את השאלות מה היא משמעות הנאמנות לאומה או לאימפריה. המחזה תוכנן לעלות על הבמה בפתיחת פסטיבל האומנויות באדלייד, אך לאחר תלונות שהושמעו מצדם של חברי "ליגת החיילים המשוחררים", החליטה הנהלת הפסטיבל לא לאפשר את הצגתו.[48]
באוקטובר 2008 ציין ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר, פול קיטינג שהוא מאמין שההתאספות הציבורית בחוף אנזא"ק מדי שנה להעלאת זכר הנחיתות בגליפולי היא הטעיית הציבור, ונימק את טענתו זו כשאמר שזוהי "שטות מוחלטת ומלאה" להעלות את הטענה שהאומה "נולדה מחדש, או אף נגאלה שם".[49] מי שכיהן אז כראש הממשלה, קווין ראד, דחה את אמירותיו של קיטינג, באומרו שהמערכה בגליפולי היא "חלק מהתודעה הלאומית שלנו, היא חלק מהנפש הלאומית שלנו, היא חלק מהזהות הלאומית שלנו, ואני, כראש הממשלה של הארץ הזאת, גאה בכך לחלוטין".[50]
באפריל 2015 עורר מגזין הגברים האוסטרלי Zoo Weekly שערורייה כאשר ציין את יום השנה המאה ליום אנזא"ק, כאשר פרסם בשערו תמונה של דוגמנית לבושה בביקיני האוחזת בפרג אדום. המגזין גונה כבלתי הולם על ידי משרד ותיקי המלחמה של ממשלת אוסטרליה ועל ידי רבים בציבור האוסטרלי ובתי עסק רבים, כולל רשת החנויות האוסטרלית הגדולה, "טארגט אוסטרליה" (אנ'), הסירו את מהדורת המגזין ממדפיהם.[51]
חלק מהמבקרים טוענים שחידוש ההתעניינות הציבורית ביום אנזא"ק מצדם של בני הדור הצעיר נובעת מהעובדה שהאוסטרלים הצעירים מעולם לא התנסו בעצמם במלחמה.[52][53][54] המבקרים רואים בהתחדשות זו חלק מהלאומיות הבלתי רלוונטית באוסטרליה שטופחה במיוחד על ידי מי שהיה אז ראש הממשלה, ג'ון הווארד.[55][56][57][58]
במשך עשרות שנים הובעה דאגה שמא השתתפותם של צעירים באירועי יום אנזא"ק החדירה מרכיבים "קרנבליים" לתוך מה שנתפס כאירוע רציני. השינוי הובלט על ידי קיומו של מופע בסגנון קונצרט רוק שהתקיימה בטקס במפרץ אנזא"ק של 2005 שבמהלכו המשתתפים שתו וישנו בינות למצבות. לאחר תום האירוע נותר האתר זרוע באשפה.[59][60] ב-2013 הביע ההיסטוריון האוסטרלי ג'ונתן קינג את דאגתו בנוגע לעליית הפופולריות של יום אנזא"ק וטען ש"עליית הלחצים המסחריים הופכים את יום המאה לנחיתות בגליפולי ל"הפנינג המוני" (באנגלית: Big Day Out, שמו של פסטיבל מוזיקה המוני הנערך בערים שונות באוסטרליה)".[61]
ביקורת נוספת על יום אנזא"ק נוגעת להעצמת היתר לכאורה של הזיקה האוסטרלית למערכה בגליפולי, בין אם על ידי משתתפים בו שלא מודעים לגודל האובדן, או כאשר ההתמקדות היא בהיקף התרומה של ניו זילנד. ב-2005 נמתחה ביקורת על ראש הממשלה ג'ון הווארד על כך שנמנע מלהשתתף בטקס הניו זילנדי בגליפולי בהעדיפו לבלות את הבוקר בפיקניק על החוף עם חיילים אוסטרלים.[62] ב-2009 ציינו היסטוריונים ניו זילנדים שיש אוסטרלים שאינם מודעים לכך שחיילים ניו זילנדים היו חלק מאנזא"ק.[63] ב-2012 עורר עיתונאי ניו זילנדי שערורייה בעקבות דבריו שהחיילים האוסטרלים במלחמת העולם הראשונה היו סרסורים וגנבים.[64]
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל אוסטרליה | ||
טקס יום אנזא"ק 2015 במפרץ אנזא"ק בגליפולי במלאת 100 שנה למערכת גליפולי, כתבה באתר יוטיובSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
